הכתובה מחולקת לשלושה חלקים: 1. עיקר כתובה - אישה רווקה מקבלת -.200 זוז. אישה גרושה/אלמנה מקבלת -. 100 זוז. מחלוקת חכמים כמה שווה היום הסך הנ"ל. לדעת החזון האיש הסך הנ"ל שווה לכ-.52,000 ש"ח, ולדעת הרב עובדיה, הסך הנ"ל שווה לכ-.5,000 דולר בלבד. 2. תוספת כתובה - הסכום אותו רושם הבעל בכתובה. 3. נדוניה - הנכסים אותם הכניסה האישה לנישואיה והנחלקים ל"נכסי צאן ברזל" ו-"נכסי מילוג". נכסי צאן ברזל - נכסים הנרשמים ע"ש הבעל, ואם פקיעת הנישואין (בשל גירושין או מוות), הבעל מחויב להחזיר לאישה את שווים כפי שהיו בעת הנישואין (אם הנכסים עלו מאז הנשואין - הרווח לבעל, אם שווין ירד מאז הנישואין - ההפסד של הבעל). נכסי מילוג - נכסים הנרשמים ע"ש האישה, והבעל זכאי להינות רק משכר הדירה ו/או הריבית שנכסים אלו מניבים (פירות הנכס). היום, משנחקק חוק שוויות זכויות האישה, קבעה הפסיקה (פס"ד סידס), כי הבעל לא יהיה זכאי להינות מפירות הנכס, וכל הנכסים שהכניסה האישה כנכסי מילוג, שלה הם. הורים הגיעו למשרדנו ובפיהם המקרה הבא: בתם בת ה- 23, נישאה לפני כשנה. ההורים האוהבים, העניקו לבתם כמתנת חתונה סך של 1,000,000 (מיליון) ש"ח, בני הזוג נטלו משכנתא בסך של -.200,000 ש"ח, וכחודשיים לאחר הנישואין רכשו דירה בשווי של -. 1,200,000 ש"ח. הדירה נרשמה ע"ש בני הזוג בחלקים שווים. ערב אחד ולאחר שנת נישואין אחת, הגיעה אליהם בתם באישון לילה כשהיא פרועת שיער וממררת בבכי. היא גוללה בפני הוריה מערכת יחסים קשה עם בעלה, רווית מתח ותוקפנות מצד הבעל, המלווה בהתפרצויות זעם וקנאה, באותו הערב, התפרץ הבעל לעברה של אשתו הצעירה בהתקף קנאה חולנית, אשר בסיומו הודיע הבעל לאישה כי ברצונו להתגרש וסילק את האישה מהדירה. הבת הודיעה להוריה כי אין בכוונתה לשוב ולחיות עם בעלה האלים והיא בקשה את עזרתם. ההורים הגיעו, כאמור, למשרדנו בבקשה לעזרה. התיק נראה לכאורה פשוט, אין ילדים משותפים והבעלרוצה ליתן גט. אך לא כך היא, שכן, המתנה הגדולה שניתנה ע"י ההורים לבתם עמדה בסכנה גדולה. בית הדין הרבני הגדול אומנם קבע בתיק ד.ל נ' מ.ל. (ניתן ביום 13.3.05) כי יש להשיב להורי אישה את הסכום שנתנו לצדדים בשל "אומדנא דמוכח שהורי האישה לא היו נותנים את המתנה אם היו יודעים שתוך זמן קצר יפרק הבעל את הנישואין", קרי, גמירות דעת ההורים היא הקובעת, שכן ההורים נתנו את המתנה על סמך חשיבתם שבתם תחייה בשלום עם בעלה שנים רבות ותגדל בבית זה את ילדיהם המשותפים. אולם בג"צ פסק כי הורים של בני הזוג אינם צד בהליך משפטי בבית הדין הרבני, רק הזוג עצמו יכול להכנס להליך, לבית הדין אין סמכות לדון (פס"ד אמיר). ובשל כך היום, לאחר בג"צ אמיר, אין הורים יכולים לתבוע רכוש אשר ניתן לאחד מבני הזוג במתנה, ואשר הסתיים ברישום ע"ש בני הזוג. אם כן, כיצד הורים יכולים לתבוע להשיב להם (או לבתם) את הכסף אשר ניתן על ידם במתנה לבתם? התשובה מגיעה מהמשפט העברי - אם הזכויות בהדירה נרשמו על שמו של הבעל - הרי שהמתנה הינה בגדר נכסי צאן ברזל. אם הזכויות בדירה נרשמו על שמה של האישה - הרי המתנה הינה בגדר נכסי מילוג. מכאן, כשדירה רשומה בחלקים שווים ע"ש שני בני הזוג, החלק הרשום ע"ש הבעל - ישוב אל האישב כנכס צאן ברזל, והחלק הרשום ע"ש האישה - ישוב אל האישה כנכס מילוג. היות והדיון בכתובה נתון בסמכותו של בית הדין הרבני, הרי שהאישה יכולה תבוע את החזר המתנה שניתנה ע"י הוריה במסגרת החלק השלישי של הכתובה. לאור האמור לעיל ניתן לתבוע, עם פקיעת הנישואין, את הנדוניה שהאישה הביאה עימה לתוך הנישואין, בעוד הבעל, אם הביא עימו כסף לנישואין - יכול להפסידו. האם כתובה מתקזזת מאיזון המשאבים? בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הרי שעם פקיעת הנישואין הצדדים צריכים לחלק ביניהם את הרכוש שצברו במהלך הנישואין, בחלקים שווים. 2 גישות בבית הדין הרבני: הגישה השלטת כיום - אין לקשר בין הכתובה לבין איזון המשאבים. הכתובה שייכת לאישה, והיא תקבל גם את המגיע לה במסגרת איזון המשאבים, וגם את כתובתה. גישה נוספת - יש קזז מהכתובה את הכספים המגיעים לאישה במסגרת איזון המשאבים. למרות האמור, מומלץ מאוד להורים המחתנים את ילדיהם, להיוועץ בייעוץ משפטי ראוי טרם הם נותנים להם כמתנת חתונה כספים ונכסים. |
