תביעה או גישור

סכסוכים במעמד האישי שונים במאפייניהם מכל סכסוך אחר המוכר לנו. האדם השרוי בתהליך גירושין, מתמודד עם מערך של משימות הכוללות מרכיבים ערכיים, משפטיים, כלכליים, משפחתיים, בינאישיים, רגשיים ואינטימיים. החוויה המתוארת והמוכרת היא של לחץ, בלבול, רגשות אשמה, כעס ואמביוולנטיות. כל אלה עלולים לשחוק את יכולת העמידות של אדם בוגר. בתקופה זו של החיים, אנשים נדרשים להשתמש באינפורמציות חדשות ולקבל החלטות משמעותיות לחייהם ולחיי ילדיהם מול "שותפים" עמם הם בקונפילקט, ואשר עמם עליהם להגיע להסכמות על הגירושין ועל תנאיהם.

הדפוס ה"מסורתי" שבו נוהגים להתמודד עם הקונפליקטים הבלתי נמנעים בגירושין, הוא פנייה מיידית למערכת המשפטית, כדי שזו תתערב בסכסוך ותיגאל את המעורבים מתחושת המבוי הסתום אליה הם נקלעו.
הצפייה מהמערכת המשפטית היא שתקבע חד-משמעית מי "הצודק". וכל אחד מבני הזוג ינסה להוכיח שעמדתו היא "הנכונה", ועמדת בן הזוג השני הינה לא צודקת, ולעיתים אף "הרסנית" לילדים ובלתי מתקבלת על הדעת.
מכאן - קצרה הדרך לכניסת בני הזוג למערכת של הכפשות והסלמה טוטלית של מערכת היחסים ביניהם, הסלמה אשר עשויה להקשות בעתיד על כינון שיתוף פעולה הנדרש ביניהם כהורים.

הגישור, נועד לשמש כאלטרנטיבה להתמודדות עם הסכסוך במאבקים משפטיים מתישים.

תהליך הגישור מציע מסגרת להידברות בין בני הזוג בתהליך הגירושין, במטרה לנסות ולהגיע להסכמה בכל הנושאים השנויים במחלוקת.
המגשר, כצד שלישי ונייטרלי, מלווה את בני הזוג בכל השלבים של התהליך. בסיוע המגשר מגדירים בני הזוג באופן שיטתי את הנושאים לדיון לרבות ההחלטה לגבי פירוד/גירושין, קשרי ההורות לאחר הגירושין, תשלומי מזונות, חלוקת הרכוש, ההסדרים הממוניים ועוד.
בתהליך זה נשמרת בידי הפרט השליטה על ההחלטות הקשורות לעתידו ולעתיד יליו, והיא מאפשרת לבני הזוג לנהל את "פרויקט הגירושין" של עצמם בעצמם, תוך הסתייעות "בקביים" זמניים בדמותו של המגשר.

מי יכול להפיק תועלת מהליך הגישור?

1. מחויבות לגירושין - קיימים הבדלים משמעותיים בין זוגות אשר החליטו במשותף ובצורה איתנה, כי הם נכונים ויכולים לפעול למימוש הגירושין. כאשר אחד מבני הזוג מסרב לקבל את החלטת האחר להתגרש, או כאשר אחד מבני הזוג או שניהם אמביוולנטיים לגבי הצעד הסופי של העזיבה, או מאוד חרדים לגבי האפשרות להיוותר לבדם, הליך הגישור עשוי לעלות על שרטון ולא להגיע לידי מימוש.

2. התדיינות משפטית קודמת - היסטוריה של התדיינות משפטית קודמת ומאבקים לאחר הפירוד, מבשרים רעות לעניין תהליך הגישור. התנסויות קודמות עם עורכי דין, צווי בית משפט והופעות בבתי משפט נושאים בחובם סכנה להקשחת עמדות, הגברת כעסים והסלמת הקשיים להידברות בין בני הזוג. (למרות שישנם מצבים בהם בני הזוג שחוקים מהמאבק המשפטי, מתעשתים, ומוכנים לסיים אף נושאים ספציפיים באמצעות הליך הגישור).

3. יחסים זוגיים - ככל שהיחסים בין בני הזוג מתוחים ועוינים יותר, וככל שגוברת עוצמת הקונפליקט, כך פוחתת ההסתברות להצלחת הגישור, אי היכולת לשתף פעולה, אלימות פיזית ודפוסים הרסניים של ניהול קונפליקטים.
אלימות במשפחה.

4. תקשורת בין בני הזוג - אופי התקשורת בין בני הזוג, מהווה אינדיקציה טובה לעוצתמ הקונפליקט בו הם שרויים וציפיותיהם מהמגשר. אם יש בין בני הזוג תקשורת ברורה, ישירה ופתוחה, יש סוכוי להצלחת הליך הגישור. זוגות שהתקשורת ביניהם איננה ברורה, מעורפלת ומניפולטיבית, יש חשש לכישלון הליך הגישור.

5. מחוייבות לילדים - דאגה לרווחת הילדים משפיעה באופן חיובי על הליך הגישור. כך גם עמדות משותפות לגבי גידול הילדים וביטחון הדדי במסוגלות ההורית. לעומת זאת זוגות החלוקים משמעותית ביניהם לגבי צרכי הילדים ודרך חינוכם, הסיכוי להצלחה בהליך הגישור קלושה.

6. מאפיינים אישויותיים - מאפיינים אישויותיים לרבות רמות אגרסיה והפרעות פסיכיאטריות, יהיו מכשול להליך הגישור.

לסיכום -

הגישור מתאים במיוחד לזוגות אשר מסוגלים להיפרד רגשית, המחוייבים לרווחת ילדיהם ומסוגלים לחשוב על עתידם ולא רק כיצד להרע לבן זוגם, והיכולים להידבר ביניהם בכל הנוגע לתנאי הגירושין וההרות.